לימודים זה לא הכל..

מכירים את זה שההורים יושבים לכם על הצוואר בגלל הלימודים?

שהם לא מבינים שיש עוד דבברים בחיים?

שהכל לא כמו שרואים רק לימודים לימודים!?

טוב אז אם לא אני יכולה להכיר לכם את ההורים שלי..

ההורים שלי -בעיקר אמא שלי- חושבים שהחיים שלי רק בלימודים..

שאין דבר כזה בילויים וחברים..

הו לפני הכל שכחתי להציג את עצמי..: אז הי, אני שני אתם יכולים לקרוא לי סאנשיין או כספי או שני או כל דבר אחר שתרצו (כן כינויים רבים, מוחע עוד מתקבלים בברכה ;) פתחתי את הבלוג הזה בשביל להרגיש איך זה להתפרק בפני אנשים, כי מי שמכיר אותי יודעת שאני לא מאלה שמתפרקים אני מאלה ששומעים התפרקויות שמיעציים וכל זה.

בקיצור...: אז ההורים שלי הם מאלה שחושבים שאני לא יכולה לעשות כלום חוץ מללמוד!

אני מרגישה שלא סומכים עליי בקטע הזה וזו הרגשה כ"כ נוראית!

איך אני אסביר את זה? הציונים שלי לא בשמיים אבל גם לא באדמה, הם טובים וגרועים, למה?

טוב אם תכירו את המורים שלי תדעו שחלקם התייאשו ממני באופן סופי!

כמו המורה למטמתיקה (מתמטיקה? O_O) למשל, היא במיוחד התיאשה ממני, היא חושבת שאני ראש בקיר שאני לא יכולה להשיג ציונים טובים..

היא לא אומרת את זה כמובן אבל משהו בדיבור שלה אליי משו במבטים שלה מעביר את זה!

היא באמת התייאשה ממני! וזה כי אני כבר לא מקשיבה לה משו.. כאילו אני כן ואני מקשיבה ואני מבינה את ההחומר ועושה שיעורים והכל אבל יש פעמים שכאילו זה כבר נמאס כי היא מהמורים שנתקעים על חומר שנה (!)

או המורה לגיאוגרפיה שהיא באמת שונאת אותי.. וכן אני יודעת שכל תלמיד בעולם אומר את זה אבל היא ממש ממש ממש שונאת אותי, היא מביאה לי הפרעות כ"כ סתמיות שזה פשוט מפליא!

קיבלתיי ממנה הפרעה על כך שסיבבתי את הראש לכיוון גב של אחד הילדים לשניה.

היא שונאת אותי וזה ידוע רק חבל שאחרים לא מבינים את זה!

בקיצור הבנתם..

ההורים שלי? רגע.. זה לא הוגן ממש להגיד 'ההורים שלי' בעיקר זו *אמא* שלי..

היא מהאנשים שמנסים בכוח להפוך חיים ללימודים..

ובאמת זה פשוט נוראי..

כי אני רואה ומבינה ממנה (כי היא גם לפעמים אומרת את זה -.-) שהיא לא סומכת עליי, במיוחד בקטע הלימודים.. בשאר כן!

אבל משהו אצלה בטח אומר לה שאסור לסמוך עליי.. וזה כ"כ לא נכון!

אני מקשיבה בבצפר (לעיתים קרובות!!) ואני עושה שיעורים בהכל ואני מקשיבה ואז אני באה לאמא שלי והיא חושבת שאני כל הזמן מפריעה ושאני לא מקשיבה ומדברת כל הזמן.. וזה נמאס עליי ברמות..

בזמנים שקרובים למבחנים היא פשוט משחקת אותה מורה לשעה, שדרך אגב ממש לא עובד לה! היא פשוט מלמדת אותי משהו אחר לגמרי ממה שלימדו אותי וכשאני אומרת את זה חס וחלילה שאני צודקת..

נקצר ונגיד שכל שעת לימוד מחורבנת כזו נגמרה בריב..

אפעם לא באמת למדתי איתה, תמיד ניסיתי להגיד לה שזה לא מה שאני לומדת ולמדתי אבל אצלה זה כמו לדבר לקיר!

היא כל פעם מחדש מאיימת בשאם אני לא אעבור את המבחן אז הלכה הגיטרה אז אין יותר חברות..

וזה כ"כ הרבה יותר קשה, כי אני צכה תמיכה כי אני צכה עזרה..

חברות שלי כל פעם שמקבלות ציונים גרועים ההורים שלהם לא צועקים או מאיימים ההורים שלה אומרים לא נורא את יכולה יותר.. הם מעודדים..

אבל אמא שלי? חס וחלילה! אם זה ציון חרא הלכו לי החיים!

לפעמים אני פשוט רוצה לצעוק שיעזבו אותי בשקט! שיש לי גם חיים ואני לא צכה לשבת נעולה בבית יום שלם ווללמוד!

הלוואי והייתי יכולה להיות חכמה פשוט חכמה, עם קליטה מהירה יותר שההורים שלי לא ירגישו בושה שאני עם ציוניים חרא לעומת האחים שלי (כן יש לי עוד 3 אחים) שהיו עם ציונים טובים בבצפר!

נמאס לי להרגיש שונה בנוגע לזה! ><