חוסר אמון גלוי

נמאס לי להרגיש שלא מאמינים לי

נמאס לי להרגיש שאני אכשל כל הזמן

נמאס לי שההאנשים שהכי צכים לעודד אותי להצליח שהכי צכים לתת לי אמון מורידים אותי לררצפה..

אני מרגישה שאני לא יוצלחת, שאני כשלון מוחלט!

נמאס לי לבכות מזה!

טוב, אני לא כ"כ מובנת.. אז נתחיל ממהתחלה

לפני שבוע או טיפה יותר היה לי מבחן במטמתיקה, למדתי למבחן הזה כמו שלא למדתי בחיים! ומי שמכיר אותי יודע שאני לא כזו שמתכוננת..

בקיצור למדתי, קרעתי ת'עצמי.. בזמן שלמדתי לא כ"כ התייחסתי לתאריך של המבחן פשוט למדתי.. ושכחתי מתי הוא..

יום המבחן הגיע, רק כשהמבחן הגיע נזכרתי שזה היום ולמזלי למדתי והכל טוב!

אני חייבת להגיד שהוא היה המבחן הכי קל שהיה לי.. סיימתי ראשונה (כמובן שהתעקבתי בהגשה כי.. טוב אתם יודעים פאדיחה להגיש ראשון) בדקתי את המבחן לפחות 100 פעם ! כמובן שאני בטוחה שטעיתי בשני תרגילים.. טוב שכחתי מה לעשות שמה..

עזבו, בקיצור, חזרתי הביתה והכל טוב ויפה אפיללו סיפרתי לאאבא שלי כמה קל היה והוא עודד אותי ואמר לי שהוא מקווה שאני אקבל ציון טוב והכל! ממש שמחתי!

הגיע הערב ואמא שלי חזרה הביתה, היא ישר אמרה:"תביאי מטממתיקה שנלמד מהר כי אני עייפה" ישר אמרתי לה..:"מה ללמוד?! המבחן היה היום!" היא כמוווווווובן התעצבנה..

מה היה היום?! למה לא אמרת?! וכל החרא שמסביב

אמרתי לה שזה בסדר והיה קל והכל, היא המשיכה להתעצבן ואמרה שאם אין ציון מעולה הלכה הגיטרה והלכו הזכויות שלי בחיים! קולטים!? הזכוויות.שלי.בחיים שלי.!!!

טוב בואו נדלג למה שקרה היום (6.11.11) כי זזה לא שהיה משו מעניין מאז.. בקיצור, חברות שלי ואני קבענו לראות סרט.. פעילות על טבעית 3 למי שמכיר וראה (סתם לדרך אגב.. מי שראה.. איך הסרט? ;) חיכינו לסרט הזה פאאאאאקינג חצי שנה או אפילוו שנה מסרייחה! אני אמרתי להורים שלי כבר מראש שלסרט הזה אני הולכת.. שאני לא מתכוונת לפספס!

אז היום דיברתי עם אמא שלי והסברתי לה שוב שאני הולכת לסרט עם חברות ומבוגר שלא תדאג שלא יקרה כלום ובעיייקר שהם כבר הזמינו כרטיסים ואי אפשר לבטל!

היא התחילה להגיד שלא! ישר שאלתי למה.. מה מגיע לי לדעת. היא אמרה שהיא לא מוכנה וששיקרתי לה והכל..

כאילו פאק מה שיקרתי?! היא ישר אמרה לגבי תאריך המבחן והכל..

גוננתי על עצמי.. אמרתי לה שכבר הסברתי לה ששכחתי מתי התאריך, שקרעתי ת'תחת למבחן הזה ולא התרכזתי בתאריך! שהוא הלך לי קל ושאין מה לדאוג..

וההיא אמרה לי שהיא יודעת שאני כנראה נכשלתי (במילים אחרות רק כן..?) ואני ישר נכנסתי לשוק..

"כאילו שאני אבין כואב לך לחשוב שהילדה שלך אולי הצליחה פעם אחת בחיים המסריחים האלה?! כואב לך לחשוב שאולי אני עברתי את המבחן הזה ואני לא נכשלתי!" כןכן ככה אמרתי!

היא אמרה שהיא לא מאמינה לי שאני למדתי כמו שצריך ובלה בלה בלה!

התעצבנתי! אבא שלי הצתרף לשיחה ואמר כבדרך אגב שיהיה את זה שוב.. וזה לא נכון! אנחנו בדקנו וכל ההקרנות יהיו רק בסופש הזה ושכבר יש כרטיסים ושאי אפשר לבטל ואנחנו חיכינו לזה מלא! והוא אמר שנחכה לציון והכל.. כאילו מה?! לא מבינים אותי כשאני אומרת בפעם הראשונה שהיא לא תבדוק בשבוע הקרוב?!

ועכשיו!? טוב עכשיו אני בעצבים, אני לא מדברת עם אמא שלי.. אבא שלי עוד איכשהו טוב אולי הוא יהיה לטובתי לשם שינוי..

אני יודעת שאתם אולי מבולבלים.. אז הנה אני אסביר.

לא אכפת לי מהציון ומזה שקרעתי ת'עצמי למבחן הזה..

לא אכפתי לי מזה שאני לא אלך לסרט המסריח ואצתררך לחכות שנה ויותר כדי שיגיע לפאקינג טלוויזיה..

אכפת לי מהחוסר אמון הגלוי שהולך פה.. מזה שאמא שלי חושבת שהבת שלה תכשל! הבנאדם שהכי צריך לעודד אותי רק מוריד אותי!

אל תנסו להגיד לי לדבר איתה או למצוא פתרון.. תאמינו לי אמא שלי זו לא כמו ההורים שלכם!

היא חושבת שהכל צריך ללכת כמוה שהכל לפי הראש שלה!

כ"כ נמאס לי! אני פשוט מחכה ל18 להיות משוחררת בלי שאפחד יגיד לי איך לנהל ת'חיים המסריחים שלי!

שונאת שחושבים שאני שקרנית!!!